למחזור השני של ׳המראות׳ נבחרו האמנים והאמניות שחר היימר וסוהיילה אבו הדבה מונייר, תומר מצא, שני וייס, נעמה פלג, מיה גיא, איתי לוין וטליה שליט.
טליה שליט (נ. 1992), חיה ועובדת בתל אביב
פוגה, צורה מוזיקלית שמשתמשת בחזרה, וריאציה וקונטרה כדי ליצור מורכבות מתוך אלמנטים נושאיים פשוטים. המונח “פוגה” בעברית הוא מאיטלקית, ומקורו הקדום יותר הוא בלטינית fuga. בלטינית המונח קרוב ל-fugere (לברוח) ול-fugare (לרדוף). בלב המערכת עומד מיצב וידאו המגולל את “סיפורה של הפוגה”. הוא מחולק לארבעה פרקים (ארבע עונות), המתפקדים כמו קולות שונים שמבצעים את אותה יצירה. התערוכה היא גוף, מערכת-המהדהדת, משכפלת, חורגת, ומכשילה את עצמה כל הזמן. הגוף השלם מתפרק לאיברים עצמאיים בחלל. יש גם תפקידים דרמטורגיים שונים כמו מי שמטיל ומי שמוטל.
איתי לוין (נ. 1975) חי ועובד בגבעתיים
הפרויקט הנוכחי של לוין כולל דימויים מטופלים ואובייקטים פיסוליים. העבודות עוסקות בתצלומים ישנים ובארכיונים מקומיים שנמצאו במקרה, ועוקב אחר האסתטיקה המונוכרומטית ובטקטיקה פוטומונטאז׳ית. הפרויקט מבוסס על נגטיבים משנות השישים והשבעים, תצלומי ארכיון משפחתי שנמצאו ליד בניין שעבר ״פינוי בינוי״, כמו גם ״אלבומי ניצחון״ שהושלכו ברחוב. אלבומים מסוג זה היו נפוצים בבתי ישראל בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים, והנציחו את אופוריית הניצחון וההרואיות שפשטה במדינה בתקופה זו.
נעמה פלג (נ. 1990), חיה ויוצרת בתל אביב
גוף העבודות הנוכחי מצוי בחיפוש אחרי סיפורים שמספר הגוף, כשער להכרת הרוח. העבודות עוסקות במערכות יחסים אינטימיות בין אדם לעצמו, בין אדם למרחב, ובין שניים — אדם או חיה. זהות נשית חומקת מן הממשות ומתגלמת ברבדים מיניים־אנימיסטיים. מוטיבים של התמזגות והיפרדות, לצד ייצוגים סימבוליים של דמויות נשיות, גבריות וחייתיות, שבים ומהדהדים — כניסיון לפענח חידה קיומית שאין לה פתרון חד משמעי.
מיה גיא (נ. 1993) חיה ועובדת בחדרה
בגוף עבודתה הנוכחי מתמקדת גיא בציורי אקוורל וביצירת וידאו חדשה כחלק מחקירה של ארכיטיפיים העוסקים בנאמנות, אילוף, ביות ופראיות. דרך מערכת יחסים מורכבת עם כלבתה היא מפרקת מנגנוני קירבה, שליטה וגבול, ומרחיבה אותם למערך רחב של יחסים אנושיים ותרבותיים. מתגבשת פרקטיקה שבה האישי והמיתי משתקפים זה בזה.
תומר מצא (נ. 1998), חי ועובד בתל אביב
הפרויקט המתהווה עוקב אחרי עכביש אור, שחומק בין שברי זכוכית. יריעות אלומיניום מקופלות לאלפי קפלים נפרשות באינסוף השתקפויות, כובע צהוב של מונית מקפץ בסערת ברקים. המעקב מוביל אל מעבר לגבולות המוכר, אל החלל החיצון – מקום שבו המציאות מזדהה רק כגרוטסק. חלום על כנפיים של חללית, שמשקפות את הדממה המטאורית ומחפשות ניצוץ של תקווה.
סוהיילה אבו הדבה מונייר (נ. 2001) חיה ועובדת בירושלים
שחר היימר (נ. 1999) חיה ועובדת בירושלים
ירושלים שאין בה נהר אך יש בה מדרגות שהן כמו נהר בנוי שאנשים זורמים בו, "מוזיאון תניני היאור" יציע מבט רפלקטיבי על החיים בעיר. מתוך הסתכלות חיצונית על אקזוטיות אזוטרית השייכת למקום אחר שעבורנו הוא בגדר שמועה, נחזיר מבט לעירנו המוכרת ונפעל בה מתוך שאיפה סוריאליסטית הממחישה פרקטיקה מדומיינת, אסוציאטיבית, המתמצתת את מהותה של העיר.
שני וייס (נ. 1988) חיה ועובדת בנטף
בסדרת הציורים המתהווה, וייס מעמיקה את עיסוקה בנושא ה"צמד" – העמדת עבודה זו לצד זו, באופן שמזמין דיאלוג מתמשך ומייצר מערכת יחסים דינמית של משיכה ודחייה. הציור נפרש כמרחב בו מתגבשת מציאות מורכבת, חלומית ורבת-שכבות.